אני רוצה שתנחם אותי על כאב שאתה עצמך גרמת לי
בגידה היא לא רק גילוי של אדם נוסף
עבור הצד הנבגד, הפגיעה אינה מסתכמת בשאלה "עם מי היית?" או "מה בדיוק קרה?".
הבגידה יכולה לערער משהו בסיסי הרבה יותר: את תחושת המציאות והביטחון בתוך הקשר.
פתאום עולות שאלות כמו:
האם הזוגיות שהכרתי הייתה באמת כפי שחשבתי?
מתי זה התחיל?
איפה הייתי בזמן שזה קרה?
האם היו רגעים שבהם הסתכלת לי בעיניים וכבר ידעת?
מה מכל מה שחווינו יחד היה אמיתי?
האם אוכל אי פעם לסמוך עליך שוב?
לכן גילוי בגידה עשוי לעורר תגובות המזכירות תגובה טראומטית: הצפה, דריכות, מחשבות חודרניות, צורך לבדוק שוב ושוב, קשיי שינה, תנודות חדות בין רצון בקרבה לדחייה וכעס, ולעיתים תחושה שהקרקע נשמטה מתחת לרגליים.
האדם שהיה עבורי מקור של ביטחון ואהבה הוא עכשיו גם האדם שממנו נפגעתי.
וזה אחד הפרדוקסים הכואבים ביותר של בגידה:
אני רוצה שתנחם אותי על כאב שאתה עצמך גרמת לי.
אבל לפעמים יש בחדר עוד לב שבור
יש חלק נוסף בסיפור שפחות מדברים עליו.
לעיתים הבגידה הייתה מפגש חד-פעמי או קשר מזדמן. במקרים אחרים התפתח במקביל קשר מתמשך שהיה בו גם חיבור רגשי, אינטימיות, הרגלים, ציפייה ואפילו אהבה.
עם גילוי הבגידה, אותו קשר עשוי להיגדע בבת אחת.
אין תהליך מסודר של פרידה.
אין בהכרח שיחת סיום.
אין זמן לעכל.
האדם שבגד מחליט להישאר בזוגיות, ולעיתים אחת הדרישות הראשונות וההכרחיות לבניית הביטחון מחדש היא ניתוק מוחלט מהאדם השלישי.
אבל העובדה שהקשר היה אסור או נולד מתוך בגידה אינה אומרת שלא היו בו רגשות.
וכך יכול להיווצר מצב מורכב מאוד: גם האדם שבגד נמצא באבל.
הוא עשוי להתגעגע, לכאוב ולהרגיש אובדן – ובאותו זמן להתמודד עם אשמה, בושה, פחד מאובדן הזוגיות והמשפחה, ועם הידיעה שהוא זה שיצר את המשבר.
שני לבבות שבורים – אבל לא אותו שבר
כאן חשוב מאוד שלא לבלבל בין אמפתיה לבין השוואה.
הכאב של שני בני הזוג יכול להיות אמיתי, אבל אין פירוש הדבר שהפגיעות זהות או שהאחריות מתחלקת באופן שווה.
הצד הנבגד לא בחר להיכנס למציאות הזאת.
הצד שבגד עשה בחירות שהובילו אליה, ולכן בשלב הראשון של השיקום נדרשים ממנו לקיחת אחריות, שקיפות ונכונות לפגוש את הכאב שנגרם לבן או בת הזוג.
ובכל זאת, אם אנחנו רוצים להבין באמת מה קורה לזוג שבוחר להישאר יחד, אי אפשר להתעלם מכך שלפעמים שני האנשים מגיעים לטיפול כשהם מרוקנים ושבורים.
האחד זקוק desperately לכך שיחזיקו אותו, ירגיעו אותו ויבטיחו לו שהעולם שלו לא מתפרק.
והשני, שאמור לכאורה להיות זה שמחזיק ומרגיע, עשוי בעצמו להיות באבל, בפחד ובסערה.
ואז מתרחשת מציאות כמעט בלתי אפשרית:
שני אנשים שזקוקים באותו רגע להכלה – ואין לאף אחד מהם מספיק כוחות להכיל את האחר.
אז איך מתחילים לאחות?
המטרה הראשונית בטיפול אחרי בגידה אינה למהר "להחזיר את הזוגיות למה שהייתה".
לפעמים היא גם לא יכולה לחזור להיות מה שהייתה.
תחילה צריך לעצור את הדימום.
לייצר מחדש תחושת ביטחון. לאפשר שאלות. לתת מקום לכעס, לעלבון ולאבל. להבין מה הצד הנבגד צריך כדי שיוכל להתחיל להרגיש שוב קרקע מתחת לרגליים.
ובמקביל, בתוך המרחב הטיפולי אפשר לתת מקום גם לחוויה של הצד שבגד – מבלי שהצד הנבגד יידרש כרגע להיות זה שמנחם אותו.
זו הבחנה חשובה.
לא כל כאב חייב לקבל מענה מבן או בת הזוג באותו הרגע.
לפעמים תפקידו של הטיפול הוא בדיוק להחזיק לזמן מה את מה שבני הזוג עדיין אינם מסוגלים להחזיק זה עבור זו.
להישאר יחד זו רק תחילת הדרך
ההחלטה "אנחנו נשארים יחד" אינה סוף המשבר.
לעיתים היא דווקא תחילתו של תהליך מורכב הרבה יותר.
צריך להתאבל על מה שנשבר, להבין מה התרחש בתוך הקשר ומחוצה לו, לבנות מחדש אמון, ללמוד לדבר על הדברים שאי אפשר היה לדבר עליהם קודם – ובהמשך גם לבדוק איזו זוגיות רוצים ליצור מכאן.
איחוי אינו מחיקה.
הוא אינו ניסיון להעמיד פנים שהבגידה לא קרתה.
אולי דווקא להפך.
איחוי אמיתי מתחיל כאשר שני בני הזוג מסוגלים להסתכל בשבר, לא לברוח ממנו, ובהדרגה לבנות משהו חדש סביב המקום שנפגע.
הלב אולי לא חוזר להיות בדיוק כפי שהיה.
אבל לעיתים, בעבודה זוגית עמוקה, אחראית וסבלנית, אפשר להגיע למקום שבו הסדק כבר אינו הדבר היחיד שרואים.
ונוצרת זוגיות אחרת – כזו שיודעת מה נשבר בה, מה כמעט אבד לה, ומה היא בוחרת לבנות מחדש.
תגובות